"טוב שם, משמן טוב" (קהלת ז', א')
מהו לשון הרע?
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") מגדיר לשון הרע כדבר פרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג בשל גזעו, מוצאו, דתו, מינו או נטייתו המינית; לפגוע במשרתו ובמשלח ידו.
סעיף 3 לחוק דן בפרסום הפוגע במשרתו ובפרנסתו של אדם. הסעיף אינו דורש כי בפרסום יהין השפלה, בוז או שנאה.
אילו סעדים נותן החוק?
סעיף 7 לחוק קובע כי ניתן להגיש תביעה נזיקית בגין ביצוע עוולת לשון הרע. סעיף 7א(ב) קובע כי בית המשפט יכול לפסוק לתובע פיצויים בסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
אם יוכח כי פרסום לשון הרע נעשה בכוונה לפגוע בתובע נגרם נזק לתובע, קובע סעיף 7א(ג) כפל פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד 100,000 ₪.
אם התובע יוכיח כי נגרם לו נזק כתוצאה מהפרסום בית המשפט יפסוק פיצויים בהתאם לשיעור הנזק שיוכח.
מלבד הגשת תביעה נזיקית, מאפשר החוק להגיש קובלנה פלילית, קרי כתב אישום שמוגש ע"י התובע (ולא ע"י המדינה). הגשת קובלנה פלילית מטילה על התובע להוכיח שלושה תנאים:
1. דבר פרסום לשון הרע.
2. הפרסום נעשה בכוונה לפגוע.
3. הפרסום הגיע לשני אנשים חוץ מהנפגע (בתביעה אזרחית די להוכיח כי לשון הרע הגיעה לאדם אחד).
סעיף 6 לחוק קובע כי בעקבות הגשת קובלנה צפוי המפרסם לשנת מאסר ותשלום פיצויים למגיש הקובלנה בהתאם לסעיף 7 לחוק
מהו פרסום לשון הרע?
ס' 2 לחוק מגדיר מהו פרסום:
"2) פרסום מהו-
(א) פרסום, לעניין לשון-הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור,דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון-הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות -
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."
פרסום בתקשורת:
החוק מרחיב בסעיף 11 את האחריות המוטלת בגין פרסום לשון הרע בתקשורת, בכלל זה על מי שהחליט לפרסם, למשל העורך והאחראי באמצעי התקשורת, וכן על האדם שהביא את ידיעת לשון הרע לתקשורת וגרם לפרסום.
סעיף 17 לחוק קובע כי כאשר במקרים בהם כלי התקשורת סרב לבקשת התובע לפרסם את תגובתו, יראו בכך חוסר תום לב כחזקה חלוטה.
פרסומים באינטרנט:
האחריות על פרסומים באינטרנט אפשר שתוטל על:
1. ספק השרות המפרסם את לשון הרע.
2. מנהל או בעלי האתר.
3. מנהל הפורום.
כעיקרון החוק אינו מתייחס ישירות לפרסום באינטרנט, שכן הגדרת אמצעי תקשורת הינה הגדרה סגורה (עיתון, רדיו וטלוויזיה).
דוקטרינת האמת בעת הפרסום
בעקבות פסיקה שדנה במקרים בהם בעת הפרסום הדברים היו נכונים, אלא שלאחר הפרסום נודעו עובדות חדשות שהפכו את הפרסום הראשון לשגוי. בית המשפט העליון קבע כי במקרים בהם העובדות השתנו חלה חובת עדכון על השינוי כדי ליהנות מהגנת הפרסום.
כדי להתמודד עם מקרים אלה הוסיף המחוקק את סעיף 25א לחוק, הקובע מתי חלה חובת עדכון. החובה קמה רק בהליכים פליליים בשלוש סיטואציות:
1. אם החקירה נסגרת צריך לעדכן על סגירת החקירה.
2. כתב אישום והמשפט מסתיים בזיכוי צריך לדווח על זיכוי.
3. ביטול הרשעה בהליך ערעור.
במקרים בהם התובע הצליח להוכיח את תביעתו, בוחן בית המשפט האם הפרסום נתפש כפוגעני ומכפיש בעיני האדם הסביר, כלומר המבחן לפגיעה הוא מבחן אובייקטיבי.
לנתבע עומדות הגנות, כפי שיפורט להלן.
אילו הגנות עומדות למפרסם לשון הרע?
1. סעיף 13 לחוק קובע כי פרסומים מטעם גורמים רשמיים, נושאי תפקידים בשרות המדינה, למשל מבקר המדינה, שרים וכו', יחסו בהגנה מפאת החשיבות הציבורית בהשמעת דבריהם תוך כדי מילוי תפקידם.
כמו כן, פרסומים חוזרים המדווחים על פרסומים רשמיים חוסים אף הם תחת הגנת סעיף 13, שכן אינטרס הציבור הוא לדעת על התנהלות הממשל. חשוב לציין, כי סעיף 13 קובע כי אין חובה על המפרסם להוכיח את אמיתות הדברים, אלא רק את העובדה שנאמרו ע"י גורם רשמי באופן נכון והוגן.
2. סעיף 14 לחוק מתיר פרסום שיש בו אמת ועניין לציבור. אין דרישה כי הפרסום יהיה מדויק לחלוטין, אלא שעיקר הפרסום יהיה אמת.
3. סעיף 15 לחוק קובע שיש לבחון האם המפרסם נהג בתום לב והאם פעל במסגרת סעיפי המשנה שלו.
כיצד בוחן בית המשפט את תום הלב?
סעיף 16 לחוק נותן לנו כלים להבין כיצד יבחן תום ליבו של המפרסם:
1. אמונת המפרסם באמיתות הפרסום.
2. מניע המפרסם- האם התכוון לפגוע בתובע או שנאלץ לעשות כן על מנת להביא ידיעה חשובה לציבור.
3. בחינת סבירות הפרסום על ידי בית המשפט. בית המשפט בוחן את תוכן הפרסום (האם הפרסום משרת את הציבור? מהו האינטרס המוגן?) ואת סבירות התפוצה (מיקוד התפוצה להשגת המטרה שלשמה פורסם התוכן, מיהו היעד).
4. האם המפרסם ביצע בדיקות סבירות לנכונות הפרסום?
האם כדאי להתנצל??
סעיף 19(4) לחוק קובע כי בית המשפט יתחשב בנתבע יפחית את גובה הפיצוי אם הנתבע יתנצל, יפרסם הכחשה או תיקון או יפעל להפסקת הפצת הפרסום הפוגע.