חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") חוקק על מנת להבטיח שכל נפגע בתאונת דרכים יפוצה בגין נזקיו, אם כי לא בשלמותם (ראו פירוט בהמשך).
לשם כך, מגדיר החוק מהי תאונת דרכים. יחד עם זאת, לא אחת מובאות בפני בתי המשפט בישראל סוגיות משפטיות לעניין פרשנות החוק, כאשר קיימת מחלוקת בין הנפגע לחברת הביטוח האם התאונה היא אכן תאונת דרכים אם לאו.
החוק קובע אחריות מוחלטת על הנהג גם אם אין הוא אשם בהתרחשות התאונה או אם יש לנפגע אשם תורם.
מה קורה כאשר ניזוק אינו זכאי לקבל פיצוי מחברת הביטוח?
כאשר חברת הביטוח אינה אמורה לפצות את הניזוק, למשל כאשר אין פוליסת ביטוח תקפה או כשהנהג נהג ללא רישיון או בתאונות "פגע וברח", עלול הנפגע לעמוד בפני שוקת שבורה. לכן, החוק הקים קרן שייעודה לפצות את הנפגע במקרים כאלה. קרן זאת נקראת "קרנית".
מהו גובה הפיצוי?
כפי שציינו לעיל, החוק מאפשר לנפגע לקבל פיצוי חלקי. הפיצוי מתחלק לשניים: פיצוי ממוני ופיצוי בלתי ממוני.
פיצוי ממוני כולל אובדן השתכרות וכושר השתכרות. החוק קובע תקרה לגובה ההכנסה, שלא יעלה על שילוש השכר הממוצע במשק. החוק קובע כי יש לחשב את גובה ההכנסה לאחר ניכוי מס הכנסה באופן הבא:
"היו הפיצויים [בגין אובדן השתכרות וכושר השתכרות] פטורים ממס הכנסה יחושבו הפסדי הנפגע לעניין פיצויים אלה לפי הכנסתו לאחר ניכוי מס הכנסה החל עליה בעת קביעתם, ובלבד שההפחתה בשל ניכוי המס כאמור לא תעלה על 25 אחוזים מן ההכנסה שלפיה יחושבו פיצויים אלה".
פיצוי בלתי ממוני החוק קובע תקרה של 100,000 לירות צמוד למדד המחירים לצרכן, נכון להיום כ-18

0,000 ₪.
האם ניתן לתבוע את יתר הנזקים מהמזיק?
התשובה היא לא! סעיף 8 לחוק הפלת"ד אינו מאפשר לתבוע נזקים שלא פוצה בגינם הנפגע מעבר לפיצוי בהתאם לחוק הפלת"
Comentarios