ירושה? צוואה? מה ההבדלים?

קבלת צו ירושה נפטר אדם ולא הותיר אחריו צוואה, קובע החוק מי יירש את עזבונו- זוהי "ירושה על פי דין". יורשים על פי דין הם: 1. מי שהיה במות המוריש בן-זוגו; 2. ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם. החוק קובע אף את סדר העדיפויות בין קרובי המוריש. על מנת שיורשי המנוח יהיו זכאים לקבל את עיזבונו, עליהם לקבל "צו ירושה". צו ירושה מצהיר על שמות היורשים ועל חלקו היחסי של כל אחד מהם בעיזבון. כיצד מוציאים צו ירושה? בקשה לצו ירושה תוגש לרשם לענייני ירושה שבאזור פעולתו התגורר המוריש במותו, ואם המוריש לא התגורר בארץ, תוגש הבקשה לרשם לענייני ירושה שבאזור פעולתו נמצאים נכסים של המוריש. לבקשה יש לצרף תעודת פטירה או הצהרת מוות ומסמכים נוספים כנדרש בחוק ובתקנות. לאחר תשלום אגרה והוצאות הפרסום, יפורסם דבר הגשת הבקשה בציבור ויינתן לכל המעוניין פרק זמן שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות לבקשה. ככלל, הרשם לענייני ירושה רשאי להוציא צו ירושה ליורשים על פי דין, ועם הוצאתו, רשאים היורשים המנויים בצו לממש את זכויותיהם בעיזבון המנוח. עם זאת, במספר מקרים, בקשה לצו ירושה תצא מסמכות הרשם לענייני ירושה ותועבר לבית המשפט למתן החלטה. המקרים העיקריים הינם: (1) כאשר הוגשה התנגדות לבקשה; (2) כאשר המדינה או מוסד ממוסדותיה הם צד לבקשה; (3) כאשר היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו ראו לנכון ליזום הליך לענין הבקשה או להצטרף להליך; (4) כאשר האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה חסוי, קטין או נעדר; (5) כאשר הרשם לעניני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית המשפט.

מהי ירושה על פי צוואה? במותו של אדם עובר עיזבונו ליורשיו. חוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע ככלל כי היורשים של אדם הם קרוביו הקבועים בדין, והעיזבון יחולק ביניהם עפ"י הכללים הקבועים בדין. עם זאת, היה והשאיר הנפטר צוואה, כי אז היורשים יהיו הזוכים עפ"י הצוואה. יוצא כי מוריש המבקש לצוות את עיזבונו באופן הסוטה מכללי הדין- הן מבחינת זהות היורשים הן מבחינת אופן חלוקת העיזבון, נדרש להכנת צוואה כדין. מהם כללי הדין בעניין צורת הצוואה? החוק קובע מספר דרכים לעשיית צוואה כשרה ותקפה, שמטרתן להבטיח ככל שניתן כי צוואות ייעשו מתוך רצון חופשי ואמיתי, ללא כפייה או אילוץ. צוואה נעשית באחת מארבע הדרכים המנויות להלן: 1. בכתב יד המצווה. 2. בכתב ובפני עדים. 3. בפני נוטריון או בית משפט. 4. בנסיבות חריגות - בעל פה בפני עדים. אדם המבקש להשאיר צוואה, די בכך שייקח דף ועט, יכתוב תאריך ומה הוא מבקש להוריש, ויחתום בידו. צוואה זו תשמש כמסמך משפטי קביל, וניתן אף להפקידה אצל הרשם לענייני ירושה, והפקדתה תשמש ראיה לכאורה באשר למועד עשייתה ולאימות זהות המצווה. עם זאת, קל לערער על אמינותה של צוואה מעין זו, למשל בטענה שכתב היד איננו של המצווה, ולגרום לכך שהצוואה תיפסל. המייחד את מסמך הצוואה הוא שאין נדרשים לו אלא לאחר פטירתו של המוריש-המצווה, והיות שכך, לאחר פטירת המוריש אין דרך לבדוק מה הייתה כוונתו בעת כתיבת הצוואה. על כן, רצוי כי מסמך זה יהיה ככל הניתן ברור ומובן, מנוסח בפשטות ובבהירות, ומותיר כמה שפחות מקום לפרשנות, כל זאת על מנת שיקויים רצונו האמיתי של המוריש. צוואה הנעשית על ידי עורך דין הבקיא בדיני הירושות עשויה לעזור למוריש להימנע מטעויות ולהביא לכך שהרכוש המצווה יועבר בדרך הקלה והמהירה ליורשים, הזוכים על פי הצוואה. צוואה זו ככלל תהיה בכתב ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים כשרים, לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו. העדים יאשרו על גבי הצוואה כי המצווה הצהיר וחתם כאמור, ויחתמו בחתימת ידם. העדים צריכים להיות בגירים, לא קרובי משפחה של הזוכים עפ"י הצוואה, לא פסולי דין, ועליהם להבין את שפת הדיבור של המצווה. יצוין, כי העדים אינם נדרשים לדעת מהו תוכן הצוואה, כל שנדרש מהם הוא לראות את המצווה חותם על הצוואה לאחר שהצהיר כי זו צוואתו, ולאשר זאת בחתימתם. צוואה זו, הנחשבת ל"חזקה", ניתן להפקיד אצל הרשם לענייני ירושה, והיא יכולה גם להישמר בנאמנות בידי עורך הדין שערך אותה. על עורך הדין במקרה זה חלה חובה למסור את הצוואה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לענייני ירושה מיד עם היוודע לו דבר פטירת המצווה. צוואה "חזקה" נוספת יכולה להיעשות בפני שופט, רשם בית משפט או רשם לענייני ירושה, או בפני חבר בית דין דתי, ולעניין זה עשיית צוואה בפני נוטריון כמוה כעשיית צוואה בפני שופט. גם צוואה זו ניתן להפקיד אצל הרשם לענייני ירושה. הדרך האחרונה והפחות מומלצת מכולן היא צוואה בעל פה בפני עדים, ונועדה לתת מענה לרצון של מי שלא הייתה לו אפשרות לעשות צוואה לפי התנאים הפורמאליים. צוואה זו מצריכה התקיימות נסיבות אובייקטיביות חריגות של אדם הנמצא במצב של סכנה מידית לחייו, או אדם שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, "מול פני המוות". צוואה זו בטלה אם המצווה נותר בחיים חודש ימים לאחר עשייתה.